גן חדש

להסתגל לגן החדש

מעבר של ילד לגן חדש טומן בחובו טלטלה רגשית גדולה, בטח אם הוא מחליף גן באמצע השנה בגלל מעבר דירה או סיבות אחרות, וגם אם הוא עושה את המעבר "הלגיטימי" בין פעוטון- גן טרום חובה- חובה. בגלל שמדובר בגיל קריטי בו מתעצבים יחסיו הראשוניים עם העולם שבחוץ, חובתכם היא לעשות את הכל על מנת שיגיע אליו חזק נפשית ומלא ביטחון עד כמה שניתן. אין דרך אחת לעשות את הדברים, ילדים שונים זה מזה וכל אחד מתפתח ומתמודד בדרכו, אבל בהחלט יש דברים שיעזרו לילד שלכם ויקלו עליו את המעבר. 

הילד עדיין בבית? תדברו איתו על הגן

אין ספק שככל שילד נכנס למסגרת חינוכית בגיל צעיר יותר, ההסתגלות והמעברים יהיו קלים יותר. ההחלטה באיזה גיל הילד יעזוב לראשונה את הבית בו מטפלת בו אימו/ אביו/ סבתא/ מטפלת ויכנס למסגרת היא שיקול של הוריו, ולכל החלטה יש את היתרונות והחסרונות שלה. אבל, מה שפחות מומלץ זה להיפרד מהילד בגיל יחסית מאוחר ולזרוק אותו ללא הכנה לעולם בו הוא פרט אחד מתוך 20 או 30 ילדים, צריך לחלוק צעצועים ולהילחם על תשומת הלב של מי שמחליפה את אימו. בבית הילד נמצא בגן עדן, הכל סובב סביבו, יש לו 0 דאגות, הוא מקבל אהבה רצופה, יש להכין אותו למציאות שזה לא תמיד יהיה ככה.

אז כשהילד בבית, תקפידו לבנות מיתוס ורוד לגבי הגן שיפריד ביניכם בעתיד. תקפידו להזכיר את הגן לעיתים קרובות, תסבירו לו בצורה גלויה מהי הסיבה שבגללה עליכם להיפרד לחצי יום וכיצד זה נעשה למענו ("אני ואבא הולכים לעבוד כדי שיהיה לנו כסף לקנות לך צעצועים"). תאדירו ותשבחו את כמות הילדים הגדולה שתהיה בגן לעומת זו שבבית, זו שתאפשר לו להכיר ולשחק עם המון ילדים ("זה יהיה לך כמו הפארק שעשועים בכל יום"). תדברו על מבחר המשחקים, שיהיו בגן ואין לו בבית ועל הפעלות שונות שיהיו עם כל החברים. אם יש לו אחים ואחיות, תספרו לו אתם וגם הם כמה הם נהנו בגן והיה להם טוב.

יום הפרידה הגיע, לתמוך אבל לשחרר

אז הכנתם את הילד למעבר, ביקשתם שיהיה חזק, אבל ביום הראשון אתם בוכים בעצמכם ליד הגן ומתקשים לא פחות להיפרד? זה נורמלי לחלוטין, אתם גם לא תהיו בסיפור הזה לבד, נוצרו המון חברויות טובות בין אמהות שבכו יחד ביום הראשון וחיזקו אחת את השנייה. זה בסדר גמור לא לרצות להיפרד, מה שלא מומלץ זה שהילד יראה כמה שקשה לכם ויקבל לגיטימציה לחוסר שיתוף פעולה עם המסגרת החדשה. הדוגמה הכי שימושית לילד בכל חייו תהיה אתם, תהיו חזקים, הוא יהיה חזק. זה לא אומר להיפרד תוך חצי דקה ולהיעלם, זה כן אומר להראות תמיכה לצד חוזק, לא להתעצבן חלילה אם הוא בוכה או רוצה הביתה ובטח שלא לנטוש אותו, אבל לגלות הבנה ובו זמנית להסביר לו שאין ברירה ואתם תחזרו לקחת אותו מבלי שירגיש.

בימים הבאים עליכם להמשיך עם התמיכה בזמן הפרידה, אבל להוריד אותה בהדרגה. אם הגיעה העת בה הורים של ילדים אחרים בגן כבר לא נשארים איתם, אז אין סיבה שאתם תהיו מיוחדים. רצוי לבנות עם הילד איזשהו טקס פרידה קבוע עם ההגעה לגן שיקל את הפרידה, ואם תגיעו למצב בו הוא לא נפרד מכם ורץ פנימה- אל תיפגעו כי זה רק אומר שעשיתם עבודה טובה.

החלפת גן באמצע שנה- המאמץ ההסתגלותי מתרחב

ברור שלא מומלץ להחליף גן באמצע שנה, אבל לפעמים יש אילוצים ואין ברירה, אם זה נובע ממעבר דירה שיקטין את הסיכוי שהילד יצטרך להחליף בעתיד בית ספר- זה עדיף. בכל אופן, אם לוקחים את התסריט הכי בעייתי בו הילד נהנה בגן הנוכחי, יש לו חברים, הוא אוהב את הגננת, צריך להתכונן לתגובה קשה כשתבשרו לו על כך שעליו לעבור למקום אחר. הדבר הכי חשוב הוא לגלות הבנה אינסופית ולספק תמיכה, לא לתת לו "להתמודד לבד" מתוך תפיסה חינוכית שלפעמים נובעת מעצלנות. יש להתחיל את ההכנה מספיק זמן מראש, לקחת את הילד לראות את הגן החדש, להכיר לו את הגננת, והכי מומלץ- לערוך לו היכרות חברית מוקדמת לא שטחית עם ילדים אחרים מהגן, ואפילו לקבוע עם הוריהם זמן לבילוי בגן שעשועים בשבת וכדומה.

כשהילד נכנס לגן החדש בימים הראשונים כדאי שתשאירו מרווח לאיחורים בעבודה. צריך לזכור שהסיטואציה בה הוא עומד כילד חדש אינה משותפת גם לילדים האחרים, לכן הוא זקוק לתמיכה שלנו ושל הצוות. הכינו אותו לכך שזה לא יקרה- אבל אל תעזבו אותו מיד, תסתכלו מהצד אבל שיראה שאתם שם. רעיון טוב יהיה לשלוח איתו לגן משחק או חפץ בעל משמעות כלשהי שתמיד יהיה איתו ויעניק לו ביטחון. אפשר גם לבקש מהגננת שתצמיד אליו ילד או שניים בימים הראשונים.

תקופת ההסתגלות לא קלה? הגיוני, לעתים מחשיד

אף אחת מהפעולות הנ"ל אינה מבטיחה שהילד יחסוך מאיתנו ובעיקר מעצמו תקופת ההסתגלות רווית קשיים, ביניהם פגיעה בתיאבון, התחבאות והיצמדות אלינו והיתלות על הרגל, בכי וסימני עצבנות ועוד. חשוב לזכור שלכל ילד יש תקופת הסתגלות, גם אצל אלה שלכאורה העבירו את הכל חלק. מה שדרוש מכם זה סבלנות ואמפתיה לילד בתקופת הסתגלות. תנו לו מקום לבטא את חששותיו ואל תבטלו אותם, אבל תמיד תסיימו בנימה אופטימית. תסמכו על הגננות ותקשיבו להן, יותר מזה- התמיכה שלכם נמצאת בעיקר אצל צוות הגננות שצלח קשיי הסתגלות רבים כאלה בעבר, לכן כשמבקשים מכם משהו לצליחת תקופת ההסתגלות, בטח ובטח במסגרת הגן- תבצעו אותו.

מאידך, העידן הטכנולוגי של היום גם מכרסם קשות באמון שנותנים הורים בצוות הגננות, בגלל התנהגות לא נאותה מחוץ לטווח עיניהם של ההורים (סביר שאין מדובר בתופעה חדשה, רק שכיום יודעים עליה). מדובר בבעיה שנפוצה בעיקר בפעוטונים, שם הילדים חסרי ישע ולא יכולים לספר להורים את אשר מתרחש. כמובן שכיום גן המרושת במצלמות מחזיק ביתרון על פני גן שאינו כזה, ואם אינו נמצא תחת פיקוח כלשהו כדאי לחשוב טוב אם לשלוח את הילד אליו. אם לילד שלכם עדיין קשה בגן, יכול להיות שזה לא בגלל תקופת הסתגלות, אלא בגלל שבאמת לא טוב לו שם. חשדות שכאלה צריכים לגרום לכם לתקשר עם הורים אחרים בגן, לשאול האם הבעיה קיימת גם אצלם. תוכלו לתצפת על הפעוטון או הגן בשעות השיא ולראות איך הגננות מתנהלות, גם אם אין כאן משהו פלילי- יכול להיות שהאווירה בגן פשוט לא טובה ולא כיף להיות בו. אולי הגננת כועסת לעתים קרובות, מחפפת בעבודה ועושה עוד דברים הנמצאים בתחום האפור. חשוב לזכור כי מדובר בענף פרוץ בו כל אחד יכול להרים עסק מצליח, אם אתם לא תפקחו את העיניים אף אחד לא יעשה זאת בשבילכם.

הסתגלות לגן חדש הוא שלב הכרחי בחייו של כל ילד העוזב את סביבת הבית הטובה והבטוחה אל מקום חדש. על מנת להקל על הילד את המעבר עלינו להכין אותו אליו מראש, לשוחח איתו עליו בנימה חיובית, להדגיש את היתרונות שיש בגן על פני הבית. כשהמעבר מגיע עלינו לתמוך בילד ולתת לו מקום לבטא פחדים וחששות, להישאר עימו קצת בגן בבקרים, אך מבלי להיצמד אליו יותר מדי, ולתת לו למצוא את עצמו בין הילדים האחרים והמשחקים. תקופת ההסתגלות יכולה להיות ארוכה יותר או פחות, אבל היא תמיד זמנית ולכן לא צריך להיות גבול למשאבים שנשקיע על מנת לצלוח אותה.